יום שישי, 24 באפריל 2009

ידינו המושטת למלחמה


ראיתם פעם סרט סנאפ? כזה שבו פתאום רוצחים בנאדם. רוצחים באמת, לא בכאילו. שנים טענו שמדובר בקנוניה של האינטרפול ושאין באמת כזה דבר. אז הנה זה סוף סוף כאן: סרט סנאפ ישר מ-ynet. 

ספוילר: בסרט רואים חיילי צה"ל רוצחים אדם אך ורק בגלל שלבש חולצה צהובה. יותר בולט, יותר קל. 

באתי להגיד שזה לבעלי קיבה רגישה בלבד, אבל אם ynet לא חושבים ככה, קשה לי להוסיף סתם אזהרות. למי שבטנו מקשה עליו או סתם רוצה להתנחם הנה מכתב שכתב חבר של באסם אבו רחמה. 

ההמלצות שלי לסוף השבוע לכל מי שעזר לממן את הרצח ורוצה לנקות ולו במעט את מצפונו, ברמת קושי עולה: 


2. לקנות חולצה מקסימה של שלום עכשיו - "ירושלים - שתי בירות לשתי עמים".

3. ללבוש צהוב ביום הנקבה הקרוב ולהוריד את הדגל לחצי התורן. 

יום חמישי, 23 באפריל 2009

עוד פעם הערבים האלה..

יימח שמם וזכרם. כל צעד שמתקרבים אליהם, הם חייבים להרוס. קודם הם סירבו להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית, אחר כך הם סירבו להביא לידי כך שילדהם יאהבו תרד ואפילו סירבו להכיר בכך שברוקולי הוא ירק מאוד בריא.

עכשיו באה השטות הבאה של האומה שלא פיספסה הזדמנות לפספס הזדמנות: בסקר שנערך השבוע שנמצא שכ-78% מהישראלים ו-74% מהפלסטינים תומכים בפתרון שתי המדינות. עוד עולה מהסקר כי 77% מהישראלים ו-71% מהפלסטינים עדיין מעוניינים בפתרון מדיני לסכסוך בין העמים. לעומת זאת, 66% מהישראלים ו-59% מהפלסטינים ענו כי פתרון של מדינה אחת אינו מתקבל על הדעת.

הייתם אולי מצפים שאשמח. הרי רק לפני עשרים שנה אנשים מהשמאל צחקו על אמונתי הנאיבית שיש לתת לפלסתינאים מדינה לצד מדינת ישראל. היום אמונה זו נפוצה. נכון. אבל אתם מפספסים את העיקר: הערבים ישו"ז פחות מעוניינים בפתרון מאשר בני ישראל. לכן מדינת ישראל תדרוש ובצדק שעד שלא יודבק הפער בסקרים, לא יימשך המו"מ. עד שהערבושים ייפתחו סדר יום אזרחי ויירצו בפתרון של שלום ושיוויון ידיינו תשאר מושטת לשלום ושולחן הדיוניים ישאר ריק. ככה זה כשאוהבים.

מי שקרא את הכתבה על כך בהארץ לא היה יכול להדהם מהדרך שהשמאלנים מהתקשורת בחרו להציג את הסקר. ישר הוצמדו לו ציטוטי שרים המחרחרים מלחמה ויוצאים כנגד כל הסדר שהוא. מעניין שגם עמדותיהם הזהות של ליברמן וברק הוצגו כמנוגדות. יכול להיות שהן מסמנות את המנעד המותר וכל דעה מחוץ לתווך המסומן כבר אינה לגיטימית? ואולי אם הם היו קוריאים את היוזמה הערבית היו שמים לב שכתוב בה במפורש שפתרון בעיית הפליטים יעשה באופן שיהיה מקובל על מדינת ישראל?

יום רביעי, 15 באפריל 2009

שבוע ההמלצות ממשיך

מסתבר שהשבוע יהיה כל יום פוסט קצר עם המלצה על משהו. שבוע הבא יהיה פוסט ארוך ומעניין. בינתיים אני שמח להמליץ על ראיון לחג שעשתה לעצמה שולמית אלוני [ויקי]

אני מאוד אוהב את שולמית אלוני. היא בהחלט אחת הדמויות שהשפיעו עלי. אני מאמין באידאלים שהיא מביאה. אני אוהב גם את הלהט שבו היא מביאה אותם. היא מזכירה לי את מה שאמר פעם המרצה בקורס מבוא לפילוסופיה יוונית. הוא אמר שהוא היה מעדיף להיות שכן של אריסטו, אבל אפלטון עושה את החיים יותר מעניינים. כך גם שולמית אלוני.

יום שלישי, 14 באפריל 2009

חלק מהיוהרה הישראלית זה לא לדבר או להבין את שפת המיעוט

"חלק מהיוהרה הישראלית זה לא לדבר או להבין את שפת המיעוט." ככה אומר לנו ח"כ אחמד טיבי. אני לא מדבר או מבין את שפת המיעוט. האם אני ישראלי יהיר? ואם כן, אז מה זה אומר?

ח"כ אחמד טיבי [ויקי] לא אהוד בציבור היהודי ממספר סיבות. אחת מהן היא שהוא יודע להציב לנו מראה לא מחמיאה. הוא משקף את הדרך בה החזק נתפס על ידי החלש. זה לא תמיד נעים, אבל זה תמיד מעניין. בגלל זה אני אוהב להקשיב לו.

יום שני, 13 באפריל 2009

מכתב לשר מיכאל איתן

לכבוד 
השר מיכאל איתן
רוממה, ירושלים
----------------

שר נכבד,

ברצוני להודות על פעילותך האחרונה לשיפור השירות הממשלתי. אתמול הלכתי לטיול עם שתי הכלבות של זוגתי. החומה, בהשראתך הברוכה, בחרה לעשות צרכיה סמוך לפח זבל. כאזרח שומר חוק הקל עלי הדבר באיסוף צרכיה וזריקתם לפח. לצערי השחורה לא קיבלה את המזכר שהוצאתה ובחרה לשלשל באמצע מדרחוב נטול פח.

בברכה,
האזרח המודאג ע.

יום ראשון, 5 באפריל 2009

גם בישראל

ביום שישי האשמתי את התרבות הישראלית שהיא תקועה בתחת של עצמה ולא מגלה עניין בשום דבר שאין לו הצדקה בטחונית. לא עברו 24 שעות וטעותי הנוראה טפחה בפני וגיליתי שגם בישראל אפשר. בעודי הולך בשבת עם בני וזוגתי בשדרות רוטשילד ראינו חבורה של אנשים לבושים בשמלות אדומות ספק רצים, ספק ממהרים. התלבושת לא הסגירה את כוונתם. השמלות האדומות לא התאימו לריצה, אבל כולם לבשו נעלי התעמלות איכותיות. מכיוון שהיה זה יום הולדתה המאה של עירנו הנהדרת, הנחנו בהתחלה שהם מאחרים לאיזושהו מופע רחוב ססגוני. בשלב מסויים שמעתי שהם מדברים ביניהם באנגלית בריטית ופתרתי את הנושא באמירה "תיירים מטורפים".

למזלי הרב ב-ynet לא עושים חצי עבודה וטורחים להביא את הסיפור המלא לקוראים הנאמנים. למי שמתעצל ללחוץ על הלינק ולראות את הכתבה המצולמת, אספר שמדובר בסניף הישראלי של מועדון השתייה והריצה. מדובר בכאלף קבוצות ברחבי העולם שנוהגות לרוץ תוך כדי שתיית בירה. לא נותר אלה לצטט את חברת המועדון רחל ניימן "הקבוצה בארץ נוסדה ב-1991 וחבריה הם בעיקר תושבי המרכז ממוצא אנגלי. מדובר בישראלים בעלי חוש הומור מפותח ורוח שטות". 

יש משהו שאניח מאוד אוהב ברוח השטות האנגלית. במיוחד אהובה עליי תחרות גלגול הגבינה. כל מתחרה מביא גלגל גבינה בקוטר של כמטר וחצי. המתחרים עומדים על ראש הגבעה ולאחר יריית הפתיחה צריכים להגיע יחד עם גלגל הגבינה האימתני אל קו הסיום. הזוג הראשון של אדם וגבינה שחוצה את קו הסיום מנצח. מה שמפתיע הוא שמידי פעם נמחצים אנשים למוות על ידי גלגלי הגבינה ונראה כאילו לאיש לא איכפת.

עוד תופעה מעניינת בנוגע לאנגלים היא הרגישות לדקויות. לפני מספר שבועות יצא לי לראות את חדשות ערוץ SKY. הימים היו ימי המשא ומתן הקואליציוני ונושא האייטם היה ליברמן. היתה שקופית שציינה שלוש עובדות על מר ליברמן:

1. הוא עומד בראש מפלגת הנחשבת כבעלת עמדות גזעניות. (ואי אפשר בלי להחמיא לרוח האנדרסטייטמנט האנגלית.)
2. הוא נמצא תחת חקירה בחשד לשחיתות.
3. הוא תקף ילד בן 13.

הבחירה בעובדה מספר 3 מאוד הרשימה אותי. היא מדגישה את החשיבות שהאנגלים נותנים להתנהגות בינאישית במרחב הפרטי. כולם זוכרים את המקרה האומלל בו מר ליברמן הפליא מכותיו בילד בן 13, אבל כולנו בארץ עברנו הלאה. הרי לא מדובר באיום אסטרטגי, בעיה בטחונית או שינוי הסטטוס קוו. סתם הגינות בסיסית - לא מרביצים לילד. את זה האנגלים לא שוכחים. אולי פעם גם בישראל. 

יום שישי, 3 באפריל 2009

פשוט נורא

האירופאים האלה הם משהו שלא יעלה על הדעת. המפלצות המרושעות וחסרות המעש מגדלות שפמים וזקנים כאילו אין מחר. במקום להתבייש בהתנהגותם הנלוזה, הם עוד עושים תחרויות ומחלקים פרסים. 

שימו לב לווילי, אדם שבכל חברה מתוקנת היה נסכל באבנים. שמתי תמונה בשביל שגם העצלנים שביניכם יוכלי להתרשם. תתבייש לך ווילי! אין עוד מיעוטים למגר? אין זר ואחר להתעלל בו? כל מה שנשאר במוחך המנוון זה לגדל שפם? פשוט רואים שווילי מעולם לא הרג ערבים כשהו לבוש בשמלה. בושה וחרפה!

יום רביעי, 1 באפריל 2009