יום ראשון, 29 במרץ 2009

משרד הבריאות קובע

אני מאמין שצריך לעזור לילד ברגעים קשים ולהיות שם בשבילו. הלידה היא ללא ספק רגע כזה ואם אני יכול להקל במשהו אני אשמח לעשות זאת. משרד הבריאות קובע כי כל ילוד במדינת ישראל צריך לקבל שתי זריקות מספר שעות לאחר הלידה. מכיוון שזריקה לא נחשבת בעיני לחוויה חיובית החלטתי לבדוק האם ניתן לדחות ואף לוותר על הזריקות.

הזריקה הראשונה היא חיסון נגד צהבת B. לא חשוב כל כך מהי המחלה ומה האפקטיביות של החיסון. חשוב לזכור שדרכי ההדבקות הן בלידה מהאם, יחסי מין לא מוגנים ושיתוף במחטים. מכיוון שלאם אין צהבת ובננו אינו מתכןן לזיין ולהזריק שנים בשנתו הראשונה נשאלת השאלה מדוע חשוב לתת את החיסון בגיל כה מוגדם. אז מסתבר שלא באמת חשוב. אירגוני בריאות בעולם ממליצים על גיל של מספר חודשים.

בארץ גילו שאנשים לא כל כך מקפידים לחזור לטיפת חלב לקבל את החיסון בזמן אז החליטו לתת אותו מייד אחרי הלידה. אחרי חשיבה מעמיקה הגעתי למסקנה שבמידה שהחיסון חשוב אין סיכוי שאני אשכח לקחת את הילד לקבל אותו. בניגוד למשרד הבריאות אני קובע כי אני אדם בוגר ואחראי, בעל לוח שנה ויכולת שינוע. עכשיו מעניין האם הילד בכלל צריך את החיסון. עוד אין לי מושג.

הזריקה השניה היא ויטמין K. כשביקשתי להמנע ממנה חתמתי על טופס ויתור. הטופס מסביר את עליונות זריקת ויטמין K על מתן בפה ועל חשיבותו באופן כללי. מעניין לציין שבאיחוד האירופי נהוג לתת את הויטמין בטיפות בפה. מעניין עוד לציין שעל האריזה של הויטמין K אותו מזריקים בארץ כתוב שהוא נועד למתן בפה ובהזרקה לשריר. המינון דרך אגב תואם לזה של מתן בפה ובזריקה נותנים רק חצי מנה.

אז למה כל כך חשוב להזריק ולא לתת בטיפות? בטופס של משרד יש הסבר שבדיקה קלה מעלה כי איננו מדויק וכי גוף מכובד כמו משרד הבריאות של האיחוד האירופי לא התרשם מטענות אלו. אז מה כן יכולה להיות הסיבה? ייתכן כי העובדה שבמתן בפה יש לתת מנה אחרי הלידה, מנה אחרי שבוע ומנה אחרי ארבעה שבועות קשורה לנושא? האם שוב פעם חושש משרד הבריאות מזיכרוני הקלוש?

אז מה עוד משרד הבריאות קובע? מעניין שבתינוקיה יש כל מיני שלטים עם דברים שמשרד הבריאות קובע, יחד עם אירגון הרופאים העולמי וארגון רופאי הילדים העולמי. הצוות במקום מתעלם מהשילוט והוראותיו. הוא מאכיל לפי שעון ולא לפי רעב, הוא מחלק מוצצים ותמ"ל. למי מיועד השילוט? לי, האזרח המבולבל? לנותני השירות במקום? ולמה הם לא קוראים אותם אף פעם? למי אני אמור להאמין? האם משרד הבריאות קובע דבר והיפוכו רק על מנת להקשות עלי?

אני חושב מה הייתי עושה אם הייתי עם זוגתי בליס. מקום המתהדר באחוז ניתוחים קיסרים פי ארבע ממה שארגון הבריאות העולמי קבע כנורמלי. הסטנדרט אני דימיוני וישנם מרכזים בארץ שעומדים בו, אבל ליס הוא לא אחד מהם. הייתי עומד מבולבל ומתווכח? הייתי לוקח את הסיכון שאולי אני אחד מ-25% מהמקרים שבהם הם צודקים. שלוש מכל ארבע ניתוחים קיסריים בליס נעשה ללא צורך. במי הייתי יכול לבטוח ברגע האמת? בגלל שאני חכם בחרתי ללכת למקום שעומד בסטנדרט. ככה אני קובע.

יום חמישי, 26 במרץ 2009

זה שטות לתת שירות

לאחרונה עברתי דירה ונולד לי בן. שתי הפעילויות רוויות במגע עם נותני שירות שונים. חוויה קשה. נותני השירות בארצנו אימצו לליבם את הסלוגן "בשבילנו זוהי שטות לתת לכם שירות". מעבר לשירות הגרוע והיחס המתנשא, משקיעות החברות הישראליות מאמצים רבים בכך שתקבל את השרות הגרוע ביותר ולא תהיה לך כל דרך אפקטיבית להתלונן על כך.

אני חייב לציין לטובה את תמי 4 שנותנים שירות מהיר ויעיל עם יחס נעים. הרצון והיכולת שלהם לעזור מרשימים למדי. דיברתי על כך עם הטכנאי שלהם והוא אמר שגם לו היה קשה בהתחלה להאמין שהם אכן עומדים בסטנדרטים שהם קבעו לעצמם. לטענתו דרישות המשמעת הן גבוהות אבל הן שוות את העבודה עם לקוחות מרוצים. כטכנאי שעבד במקומות נוספים הוא יודע עד כמה לא נעים לעמוד כל היום מול לקוחות זועמים.

הבעיה היא לא האנשים אלה השיטה. חלק מהאנשים שדיברתי איתם סירבו לעזור לי ביעילות, בנימוס ובנחמדות. אמרתי לבחורה הנחמדה משירות ההתקנה של המדיח שהשירות שלהם ממש נורא והיא מאוד נעלבה. חשבתי להסביר לה שאין לה ממה להעלב. הרי זה שאני לא מרוצה רק מראה שהיא עושה את תפקידה על הצד הטוב ביותר. מישהו שם למעלה תכנן את מערך השירות כך שיפתור את הבעיות התפעוליות של החברה ולא את אלו של הלקוח. אבל אז חשבתי שאולי היא לא תבין מה אני רוצה.

חשוב לי להמליץ - אל תקנו אף מוצר שנותני השירות שלו הן גל אור. החברה הזאת הצליחה להביא את הגריעות בשירות למימדים חדשים. אבל אין על בזק. בזק היא מספר אחת בגריעות השירות. היחס, הסירבול, המגלומניות. פשוט גוף שמאוד לא נעים לעבוד איתו. ועל כך נכתב השיר "זה שטות לתת שירות".

לכל הסיפור הזה יש מוסר השכל. היום, שבועיים אחרי שהמדיח הובל אל ביתי, הגיע סוף-סוף הטכנאי להתקין את המדיח. לא אלאה אותכם על מערכת היחסים העכורה שנוצרה ביני לבין חברת גל אור במהלך התקופה. רק אספר לכם שכאשר הטכנאי סיפר לי שההתקנה חינם הולכת לעלות לי 90 ש"ח בגלל שהצינור הוא יותר ממטר וחצי, התקשרתי לחנות וביקשתי שיקחו את המדיח ויחזירו לי את הכסף. אין לי שום עניין להחזיק מכשיר חשמלי שגל אור הוא נותן השירות שלו. בסופו של דבר הסתבר שלא ניתן לקבל שירות ממישהו אחר והאיש בחנות הסביר לי שהמוצר שקניתי לא מתקלקל ושהמוצר הדומה היחיד בשוק כן מתקלקל וחברת השירות שלו גרועה בהרבה. מזל טוב, יש לי מדיח חדש.

יום רביעי, 25 במרץ 2009

ככה נראית פמיניסטית

לפני כמה חודשים הלכתי בשנקין בערב. נתקלתי באישה שלבשה חולצה ועליה כתוב "ככה נראית פמיניסטית". הסתכלתי עליה במבט מעט חשדני עד ששמתי לב שלמעט לחולצה אין בה שום דבר בלתי אופיני. הסתכלתי עליה שוב. אישה כבת 50. נראית טוב. וכתוב עליה שהיא נראית כמו פמיניסטית. תהיתי לעצמי האם יש דרך בה אמורה פמיניסטית להראות. האמת היא שלא נראה לי.

סיפרתי על כך לזוגתי. זוגתי היא פמיניסטית מוצהרת בעלת תואר שני בפמיניזם מאוניברסיטת תל-אביב-יפו. היא סיפרה על כך לחברה מאוד טובה ומאוד פמיניסטית. שתיהן מאוד התרשמו מהרעיון. מאז אני צריך להתאפק ולא לקנות להן חולצות. דבר ראשון לא הייתי מסתכן בלנסות לבחור להן חולצות. דבר שני הרעיון שגבר יקנה לשתי נשים חולצות עם הכיתוב "ככה נראית פמיניסטית" הוא בלתי נסבל בעיני. ככה לא נראית פמיניסטית.

יום שני, 23 במרץ 2009

אני חזרתי - גלעד לא

רבים מקוראי הקבועים פנו אלי לאחרונה ושאלו מדוע איני כותב יותר. לצערי נעלצתי לעזוב אותכם לזמן מה וזאת משלוש סיבות עיקריות (בסדר כרונולוגי):
1. עברתי דירה
2. קרס לי המחשב
3. נולד לי בן

קוראים לו נועם. הוא חמוד, בריא ומקסים. הוא הרבה יותר מעניין מכתיבה בבלוג. אני גם מאמין שתמעו עליו אינסוף סיפורים מקסימים בהמשך. בינתיים אני חס עליכם. למרות זאת לפעמים ההרגל הישן חוזר והרצון לשתף אותכם בדברים המוזרים שקורים בעולם המופלא לתוכו נועם שלי גדל, מתחזק.

הדבר הראשון שעליי לכתוב עליו הוא גלעד שליט. כידוע לכם נושא זה מרתק אותי ומושך אותי אליו שוב ושוב כפרפר אל האש. עוד כשהיינו במלונית לאחר הלידה, ראיתי את כותרות העיתונים שהמו"מ על שיחרור גלעד שליט התפוצך. ישר אמרתי לעצמי "אוי-יו-יוי". כי הרי כולנו חשבנו שהנה גלעד חוזר והאכזבה הייתה עצומה. האמת שהתאכזבתי. למרות שידעתי שאין סיכוי קיוויתי שהוא יחזור.

כבר כתבתי בעבר שאיני מאמין שגורלו של גלעד שליט יהיה שונה מזה של רון ארד. אפילו הפנתי לכותבים נוספים שהאלו השערות אחרות לסיבת אי שיחרורו. בעקבות פוסטים אלו נשאלתי האם אני באמת מאמין שלא ישחררו את גלעד בגלל שחושבים שהוא חננה. התשובה היא מורכבת. איני חושב שיושבים בישיבת ממשלה או מטכ"ל (יש בכלל הבדל?) ואומרים "טוב, הוא חננה, בו לא נשחרר אותו". אבל אין לי ספק שההבנה העמוקה של העוסקים בדבר כי מדובר בחננה מקלה עליהם לקבל החלטות שאינן מביאות להחזרתו. אולי אני לא צודק, אבל לפחות אני לא לבד.

הרעיון בהשערת החננה הוא פחות לבסס את עמדתי ויותר לבצע ניסוי מחשבה. השאלה האמיתית היא מדוע גלעד שליט לעולם לא יוחזר. הטענה הרישמית שהמחיר גבוה מידי נראית תמוהה עקב המחיר שממשלת ישראל מוכנה לשלם עבור גוויות וסוחרי סמים בעלי דרגות. יש שיומרו שישראל החליטה לשים סוף לסיפור וזה נעשה על גבו של גלעד שליט, אבל גם טענה זו לא מצליחה להבהיר את התמונה.

ניסוי המחשבה בה לבחון את ההסבר הרישמי מול אופציות אחרות שיכולות לתת הסבר לתמונה הכללית. ההסבר שלי ושל מרב מיכאלי הוא רק אחד מרבים. למזלי עידן לנדאו עשה עבודה מרשימה בנושא אותה תוכלו לקרא כאן. בכך נמנע ממני הצורך לנתח עובדות ולהעלות השערות, מבלי לפגוע בזכותכם לרדת לשורש העיניין.