גועל נפש

הייתי בברלין שתי פעמים. בביקורי הראשון ב-96' העיר נראתה כאתר בנייה אחד גדול. הפער בין מזרח למערב היה בולט לעין, אבל בולטים יותר היו האגורנים שהתנשאו מכל עבר. כשחזרתי ב-08' ראיתי עיר אחרת לחלוטין. עיר שחוברה לה יחדיו.

ביום שיש האחרון הייתי במזרח ירושליים, עוד עיר שחוברה לה יחדיו. אחרי 42 שנות חיבור הפער בין המזרח למערב עדיין מדהים. העיר המערבית נראית כמו כל עיר ישראלית אחרת. העיר המזרחית מאוד הפתיע אותי. המראות היו מוכרים מכיוון שהייתי פעמים רבות בחיי בכפרים פלסטינים.

מה שהפתיע היה שאמרו לי שהכפרים האלה הם חלק מעיר הבירה של מדינת ישראל. למי שלא יודע השטח שסופח על ידי מדינת ישראל כמזרח ירושליים היה גדול פי עשר מהעיר מזרח ירושליים. השטח כלל גם כפרים פלסטיניים שסבבו את העיר. מהלך כמו בברלין מעולם לא בוצע והמקום עדיין נראה כמו כל אזור כפרי אחר בגדה.

דבר אחד מאוד בלט לעין – הבניה היהודית במזרח ירושליים. נסו לדמיין לעצמכם בניין מגורים חדש ויוקרתי בנוי באמצע כפר פלסטיני מוזנח. קשה? אני בחיים לא הייתי מצליח. אני גם לא מביא תמונה מפני שהיא לא תעביר את המראות. אני חייב להודות שזה היה הדבר הדוחה ביותר שראיתי אי פעם. פשוט גועל נפש.

דם על הידיים

בזמן שירותי הצבאי תהיתי לעצמי מהי ההקרבה אותה מקריב חייל קרבי. התשובה המיידית היא שהוא מוכן לסכן את חייו. אבל זוהי תשובה שטחית. אני מסכן את חיי כל פעם שאני חוצה את הכביש או נוהג ברכב. למעשה בני אדם מבצעים כל הזמן פעילויות מסכנות חיים, אפילו לטובת בידור גרידא כדוגמת בנג'י וסנפלינג. אז מהי אם כן ההקרבה הייחודית ללוחם?

חשבתי על השאלה הזאת בלילות הארוכים ליד הגדר בצפון ובימים הארוכים לא פחות בהם צעדתי ברחובות חברון. כשהגעתי לתפקיד פיקודי הבנתי: אם אחד מחיילי יעמוד בפני חשד לסיכון הקל ביותר אני לא אהסס וארה על מנת להרוג. זוהי ההקרבה - הנכונות לקחת חייו של אדם אחר. לזה אין שום מקבילה. זו כוחה של הלאומנות. הרגשתי אותה בתוכי.

לפני כמה ימים פגשתי את וואל סלאמה שהיה בעברו לוחם בפתח. הוא עבר הכשרה צבאית באלג'יר ותכנן פיגוע תגובה לפעולת הטרור של עמי פופר [ויקי]. הוא נעצר לפני ביצוע הפעולה וישב מספר שנים בכלא הישראלי. ניתן לשמוע אותו מספר את סיפורו האישי כאן. כיום הוא פעיל בלוחמים לשלום. ארגון של לוחמים לשעבר משני הצדדים ששמו לעצמם למטרה לסיים את מעגל האלימות בדרכים לא אלימות.

כשחזרתי הביתה וסיפרתי על כך לזוגתי אמרתי שמה שהיה מעניין בו בוא שמצד אחד הוא מחבל, אבל מצד שני אין לו דם על הידיים ולכן קל יותר להקשיב לו. זוגתי העירה ביובש שיש לו דם על הידיים. הייתה לו את כל הכוונה לקחת חיים והוא לא מימש את כוונתו עקב אירועים מקריים ולכן יש לו אחריות מלאה.

חשבתי רבות על דבריה. הבנתי שגם אני קיבלתי הכשרה צבאית של לוחם. הבנתי שגם אני נכנסתי בעיניים פקוחות למצבים שבהם הייתי אמור להפעיל כוח על אוכלוסיה אזרחית ובמקרה הצורך אף להרוג. עצם העובדה שלא הרגתי אף אחד היא מקרית. גם לי יש דם על הידיים.

תחרות הצבא המוסרי ביותר בעולם

מידי יום אנו שומעים על כך שצה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם. פתאום התגנבה לה תהייה: איזה עוד צבאות מתמודדים על התואר. הביטוי המקובל באנגלית הוא "The Most Moral Army in the World". בגוגל נמצא הביטוי אחת עשרה אלף וארבע מאות פעמים.

כמות התוצאות גרמה לי לחשוב שיש מועמדים רבים לתואר. מבט מהיר בתוצאות גרם לי לחשוד שלא כך הדבר. לכן בדקתי את כמות הפעמים בהם מופיע הביטוי שלא ביחס לצה"ל או מדינת ישראל. מאה ושלוש מופעים. בעיון מרופרף עולה הרושם שגם אלו מתייחסים לצה"ל שלנו.

אז אין מתחרים? אין עוד אף צבא שרוצה להיות הצבא המוסרי בעולם? באמת מוזר.