יום שלישי, 30 ביוני 2009

אני עומדת במעגל ומביטה סביבי או החברה הפתוחה ואויביה

דמיינו את עצמכן יושבות במעגל ולכל אחת מכן יש את הזכות להשמיע את דבריה. למעגל הזה ישנן מספר גרסאות. ייתכן שמדובר בקבוצת חברות המדברות על דברים של חול. ייתכן שמדובר באירוע מאורגן ובו נושא שנבחר מראש ומנחה שמובילה את הדיון, יכול להיות שיש הצגה של מידע ודיון ולפעמים מדובר על שיתוף בחוויות.

כל מי שהתנסתה באיזושהי גרסה של כזה מעגל יודעת שמדובר בחוויה מהנה ומעצימה. לכל אחת מהיושבות במעגל יש מקום ולדבריה יש משקל. זוהי החוויה של החברה הפתוחה שבה לכל אחת ולכל אחד יש מקום.

לעיתים מישהי קמה ונעמדת במרכז המעגל. דבריה מעט סבוכים וארוכים והיא נדרשת להשתמש באמצעים שונים להדגמת והסברת דבריה. הדוברת מסבירה, עונה לשאלות וחוזרת למקומה. בחברה הפתוחה יש מקום גם לבעלות תפקידים המקבלות סמכות על פני שאר חברות הקבוצה. בחברה הפתוחה משמש המנגנון הדמוקרטי לבחירתן, להצגת סייגים לסמכותן ולהחלפתן של העומדות במרכז.

לפעמים נוצר מצב שאחת מחברות הקבוצה רוצה לעמוד במרכז המעגל. לא לשם מטרה ספציפית אלה לעמוד במרכז המעגל לשם השהייה במרכזו בלבד. סמכויותיה נקבעות על פי רצונה ולא ניתן להחליפה. זוהי אויבה של החברה הפתוחה.

כאשר נוצרת קבוצה שבא יש מישהי שתפקידה לעמוד במרכז המעגל באופן קבוע התקשורת בין היושבות במעגל מתווכת על יד מבטה של העומדת במעגל. נושאי השיחה צריכים לעבור את אישורה. העומדת במרכז נהפכת לדיקטטורית השולטת במעגל. באופן טבעי הופכת העומדת במרכז המעגל לאויבה של החברה הפתוחה. הנזילות והשיתופיות של החברה הפתוחה מאיימים על מיקומה ועליה להשתמש בכוח על מנת לשמר את מעמדה כעומדת במרכז.

ניתן לטעון שהמעבר לאלימות הוא הסתבכות ושניתן לעמוד במרכז בלעדיה. בתיאוריה הכלכלית קיים הדיקטטור הנאור. זוהי ישות דמיונית העומדת במרכז המעגל השמה אל מול עיניה את טובת היושבים במעגל ופועלת אך ורק על פיהם. טענה זו רחוקה מהאמת. החברה הפתוחה מורכבת מנשים המעוניינות לשבת במעגל ולעמוד במרכזו רק במידה ובצורך הנדרשים. מספיקה אויבת אחת על מנת שהחברה הפתוחה תקרוס. כאשר הדיקטטורית נעמדת במרכז וחברות הקבוצה אינן מעוניינות בה יותר יש צורך לפעול נגדה בכוח – להפוך להיות כמוה. כך הופכת החברה הפתוחה לחברה אלימה.

זוהי הנקודה המרכזית – המעבר לאכזריות ולרוע אינה תוצר לוואי או תסביך של העומדת במרכז המעגל. עצם הרצון לעמוד במרכז לשם עמידה במרכז בלבד הוא סוג של אלימות ואלימות לעולם תתבטא באכזריות ורוע. זהו הרוע המוטבע בדיקטטורה ואויבה האמיתי של החברה הפתוחה. השאלה היא האם זה רוע שניתן לרפא או שיש לדכא בכוח את כל מי שמעוניינת לעמוד במרכז ובכך להנציח את האלימות. על כך כבר אין לי תשובה.

יום שלישי, 23 ביוני 2009

אני מעדיפה ללכת עירומה ולא ללבוש פרווה


לא מזמן התפרסם שנכדתו של צ'ה גווארה תופיע בעירום חלקי בקמפיין חדש של ארגון PETA [ויקי] (אנשים למען יחס מוסרי לבעלי חיים). סקרנותי לא הניחה לי וחיפשתי בגוגל תמונות נוספות של PETA. גם העמוד השני לא מפסיק להפתיע.

התמונה מעל לקוחה מבלוג. זו אינה כרזה אלה תמונה של פעילה והיא נועזת יותר מהמודעות הרישמיות של הארגון. נראה שהתמונה כן מאפיינת את אופי פעילות הארגון סביב הסלוגן "אני מעדיפה ללכת עירומה ולא ללבוש פרווה".

זה מגניב? האם האוביקטיביזציה של נשים לצורך הגנה על בעלי-חיים היא סבירה? מצד אחד נעשה כאן שימוש ציני בגופן של נשים, כפי שמקובל מאוד בעולם הפרסום. מצד שני המסר עובר והכל נעשה בהסכמה והמסר הוא חשוב.

האם דווקא בתחום זה השימוש בגוף האישה לקידום הרעיון הוא פסול? האם נשים אינן זכאיות לטיפול מוסרי ב-WEPA? אולי מדובר פה בעוצמה נשית הבאה להגן על החלש מהן בעזרת הכוח היחידי שברשותן?

יום שישי, 19 ביוני 2009

ידינו המושטת למלחמה

אחד הדברים הנוראיים ביותר בציונות היא ההחלטה המודעת להפוך את בניה ובנותיה לחיות אדם תאוות דם. פעם אולי היה לזה סוג של הצדקה קיומית. מאז 1967 כבר לא מדובר באידאולוגיה אלה בפרויקט נדל"ן אחד גדול. לא מאמינים? בואו נקרא ביחד:
י', ששירתה במג"ב בשנים 2001-2004, העידה לאחר שחרורה לפני ארגון "שוברים שתיקה". כשנשאלה על גילויי אלימות שבהם נתקלה בזמן שירותה סיפרה: "היה את התיזוזים, להעמיד אותם (את הפלסטינים) ב-ח'... ויש את השיר הידוע של מג"ב, 'וואחד חומוס, וואחד פול, אנא בחיבק משמר הגבול' - מכריחים אותם לשיר את זה. ותשירו, ותקפצו. כמו שמתייחסים לטירונים... אותו דבר, רק הרבה יותר גרוע. ואם מישהו צוחק או שמחליטים שהוא צוחק, אז מכניסים לו בוקס. למה צחקת? בוקס. הוא לא צריך לצחוק באמת. בא לי לתת בוקס. למה צחקת? בוקס".

כמה זמן זה נמשך?
"זה יכול להימשך גם שעות... תלוי כמה משעמם להם... יש משמרת של שמונה שעות, צריך להעביר אותה איכשהו".
"לקבוצת הלוחמים יש מוסר קולקטיווי, כלומר חברי הקבוצה לא מפתחים אותם חלקים אישיים של מוסר, מצפון והבחנה אישית בין טוב ורע, או משתדלים להתעלם מהם... נוצרת תופעה של מוסר קבוצתי שמאופיינת בכך שמה שטוב לקבוצה זה טוב, נכון וצודק, ומה שמשרת את הקבוצה זה מוסרי".

ואיך זה מתבטא במקרה שלנו?

"אם רוח הקבוצה אומרת ש'ערבים הם לא ממש בני אדם', אז זה מה שקובע. ואם הם לא ממש בני אדם, אז להשפיל אותם זה לא כמו להשפיל אותי"
משיחות עם כמה שוטרי מג"ב שסיימו לאחרונה את שירותם מתברר כי החרוז "וואחד חומוס, וואחד פול" עדיין מוכר היטב בשטח. א' הוא קצין מג"ב שסיים לאחרונה עשר שנות שירות, בעיקר באזור
ירושלים וגדר ההפרדה. כשהוא נשאל אם זו תופעה נפוצה הוא משיב "כן, כי גם הערבים מכירים את השיר הזה ו...אתה יודע, צוחקים".

א' מסביר שלפעמים כשהשוטרים עוצרים פלסטינים לבדיקה אז "עד שהוא (השוטר) רושם את התעודת-זהות אז (כדי) לשעשע את החבר'ה שמים חניך תורן והוא המנצח... מעמידים אותם בשורה ואודרוב".

אין שוטרים שאומרים שזה לא בסדר?
"לא, מי יגיד? הם לוקחים את זה כליצנות, אתה יודע".
רוצים לשמוע עוד? אפשר לקרא את הכתבה המלאה בהארץ. יש בא גם קליפים נהדרים של טובי בנינו מצלמים את עצמם מבצעים פשעי מלחמה. הייתי שם פה אחד, אבל אני מפחד לראות אותם. במקום זה שמתי תמונה של עינויים כייפיים באמת.

יום שלישי, 16 ביוני 2009

להיות נורמלי

מוקדש לאישה מאוד מיוחדת שאני מכיר, שתמיד תענוג לדבר איתה על אושר:

להיות נורמלית אין פירושו בהכרח להיות כמו כולן ולאבד את היחוד שבך.

להיות נורמלית פירושו לרצות דברים שנשים נורמליות רוצות - להיות מאושרת יותר, שלא יחסר דבר לילדות ושתמיד יהיה כר לישון עליו ופת לחם לאכול.

להיות נורמלי זה גם להבין שלפעמים זה לא נורא להיות כמו כולן או "סתם עוד אחת". את תמיד תישארי את.

יום שני, 15 ביוני 2009

אות הקלון לפרסומת הסקסיסטית 2009

כחלק ממאבקנו לחברה הגונה וצודקת, מוגש לכן תקציר קצר של אות הקלון לפרסומת הסקסיסטית 2009. זיכרו כי המציאות אינה הכרח ועל ידי הפעלת שיקול דעת צרכני ניתן לשנות אותה!


יום ראשון, 7 ביוני 2009

למה חשוב לשתות אספרסו

שוב אני מוצא את עצמי מוביל דע בעל כורחי. רק בפברואר כתבתי על גלעד שליט ומספר ימים אחרי באו רבים והתפרצו לדלת אותה פתחתי, ביניהם גם גדעון לוי. והנה רק ביום רביעי כתבתי על שלומי קעטבי וכבר היום הגיח לו גדעון לוי מחזק את דברי ומרחיב.

במקור התכוונתי להרחיב את דעתי על דבריו של קעטבי. לאחר שפירקתי את דבריו לנקודות הרגשתי שאין צורך להרחיב. עצם פירוק המלל לרעיונות הפך אותו לתפל בעיני. רציתי להייחס לנקודה 2. חוסר נכונות לתת למדינה. למזלנו גדעון לוי עשה זאת טוב ממני. אתם מוזמנים לקרא את מה שאני הייתי כותב - שכל לגימת אספרסו בתל-אביב תורמת למדינת ישראל יותר ממה שכל מתנחל עשה אי פעם. אבל לך תסביר את זה לביטחוניסמוסים.

למי שמרגיש שלשתות אספרסו לא ממצה את הפוטנציאל הגלום בו מומלץ להצטרך ליוזמת יש תגובה ולהיות טוקבקיסט תל-אביבי בועתי ומתנסה. נסו ותהנו!

יום רביעי, 3 ביוני 2009

שלומי קעטבי

שלומי קעטבי - תזכרו טוב טוב את השם הזה. אתם בטח שואלים את עצמכם למה. במקום לספר סיפורים אצטט ישר מפיו:
בראיון לגלי צה"ל לרגל פרישתו מהמשטרה בתום יותר מ-30 שנות שירות, תקף קעטבי בחריפות את תושבי תל אביב. "אלה אותם אנשים שיוצאים כנגד המתנחלים, וגם אלה שהנכונות שלהם לתת למדינה היא אפס אחד גדול. הם יושבים שם בתל-אביב, מחנים את הג'יפ על המדרגות בשינקין, שותים אספרסו רגל על רגל ומרשים לעצמם למתוח ביקורת ולספר חוויות", אמר.

שימו לב לעברות החדשות שאותן מסמן לנו מר קעטבי:
  1. להתבטא כנגד המתנחלים
  2. חוסר נכונות לתת למדינה
  3. לשבת בתל-אביב
  4. להחנות את הג'יפ על המדרגות בשנקין
  5. לשתות אספרסו
  6. לשבת רגל על רגל
  7. להרשות לעצמך למתוח ביקורת
  8. להרשות לעצמך לספר חוויות
שימו לב לתחזית שלי. מר קעטבי ילך בדרך כל בטחוניסט ויצטרף לאחת המפלגות הביטחוניסמוסיות. בהמשך לחוקי הנכבה, הנאמנות והיהודית-דמוקרטית יתווספו החוקים החדשים וכולנו נשמח. כלומר, אולי לא נשמח אבל לא נרשה לעצמנו למתוח ביקרות. גם לא נספר חוויות. פשוט נשתוק ונאהב מתנחלים.

אני חייב להודות שלא הכל רע. אם מישהו יגרום לכך שיפסיקו להחנות ג'יפים על המדרגות בשנקין זה יהיה נהדר. בכלל אם יאכפו את האיסור לחנות על המידרכה עם ג'יפ או בלעדיו במרכז תל-אביב, זו תהיה ברכה.