רבים מקוראי הקבועים פנו אלי לאחרונה ושאלו מדוע איני כותב יותר. לצערי נעלצתי לעזוב אותכם לזמן מה וזאת משלוש סיבות עיקריות (בסדר כרונולוגי):
1. עברתי דירה
2. קרס לי המחשב
3. נולד לי בן
קוראים לו נועם. הוא חמוד, בריא ומקסים. הוא הרבה יותר מעניין מכתיבה בבלוג. אני גם מאמין שתמעו עליו אינסוף סיפורים מקסימים בהמשך. בינתיים אני חס עליכם. למרות זאת לפעמים ההרגל הישן חוזר והרצון לשתף אותכם בדברים המוזרים שקורים בעולם המופלא לתוכו נועם שלי גדל, מתחזק.
הדבר הראשון שעליי לכתוב עליו הוא גלעד שליט. כידוע לכם נושא זה מרתק אותי ומושך אותי אליו שוב ושוב כפרפר אל האש. עוד כשהיינו במלונית לאחר הלידה, ראיתי את כותרות העיתונים שהמו"מ על שיחרור גלעד שליט התפוצך. ישר אמרתי לעצמי "אוי-יו-יוי". כי הרי כולנו חשבנו שהנה גלעד חוזר והאכזבה הייתה עצומה. האמת שהתאכזבתי. למרות שידעתי שאין סיכוי קיוויתי שהוא יחזור.
כבר כתבתי בעבר שאיני מאמין שגורלו של גלעד שליט יהיה שונה מזה של רון ארד. אפילו הפנתי לכותבים נוספים שהאלו השערות אחרות לסיבת אי שיחרורו. בעקבות פוסטים אלו נשאלתי האם אני באמת מאמין שלא ישחררו את גלעד בגלל שחושבים שהוא חננה. התשובה היא מורכבת. איני חושב שיושבים בישיבת ממשלה או מטכ"ל (יש בכלל הבדל?) ואומרים "טוב, הוא חננה, בו לא נשחרר אותו". אבל אין לי ספק שההבנה העמוקה של העוסקים בדבר כי מדובר בחננה מקלה עליהם לקבל החלטות שאינן מביאות להחזרתו. אולי אני לא צודק, אבל לפחות אני לא לבד.
הרעיון בהשערת החננה הוא פחות לבסס את עמדתי ויותר לבצע ניסוי מחשבה. השאלה האמיתית היא מדוע גלעד שליט לעולם לא יוחזר. הטענה הרישמית שהמחיר גבוה מידי נראית תמוהה עקב המחיר שממשלת ישראל מוכנה לשלם עבור גוויות וסוחרי סמים בעלי דרגות. יש שיומרו שישראל החליטה לשים סוף לסיפור וזה נעשה על גבו של גלעד שליט, אבל גם טענה זו לא מצליחה להבהיר את התמונה.
ניסוי המחשבה בה לבחון את ההסבר הרישמי מול אופציות אחרות שיכולות לתת הסבר לתמונה הכללית. ההסבר שלי ושל מרב מיכאלי הוא רק אחד מרבים. למזלי עידן לנדאו עשה עבודה מרשימה בנושא אותה תוכלו לקרא כאן. בכך נמנע ממני הצורך לנתח עובדות ולהעלות השערות, מבלי לפגוע בזכותכם לרדת לשורש העיניין.
1. עברתי דירה
2. קרס לי המחשב
3. נולד לי בן
קוראים לו נועם. הוא חמוד, בריא ומקסים. הוא הרבה יותר מעניין מכתיבה בבלוג. אני גם מאמין שתמעו עליו אינסוף סיפורים מקסימים בהמשך. בינתיים אני חס עליכם. למרות זאת לפעמים ההרגל הישן חוזר והרצון לשתף אותכם בדברים המוזרים שקורים בעולם המופלא לתוכו נועם שלי גדל, מתחזק.
הדבר הראשון שעליי לכתוב עליו הוא גלעד שליט. כידוע לכם נושא זה מרתק אותי ומושך אותי אליו שוב ושוב כפרפר אל האש. עוד כשהיינו במלונית לאחר הלידה, ראיתי את כותרות העיתונים שהמו"מ על שיחרור גלעד שליט התפוצך. ישר אמרתי לעצמי "אוי-יו-יוי". כי הרי כולנו חשבנו שהנה גלעד חוזר והאכזבה הייתה עצומה. האמת שהתאכזבתי. למרות שידעתי שאין סיכוי קיוויתי שהוא יחזור.
כבר כתבתי בעבר שאיני מאמין שגורלו של גלעד שליט יהיה שונה מזה של רון ארד. אפילו הפנתי לכותבים נוספים שהאלו השערות אחרות לסיבת אי שיחרורו. בעקבות פוסטים אלו נשאלתי האם אני באמת מאמין שלא ישחררו את גלעד בגלל שחושבים שהוא חננה. התשובה היא מורכבת. איני חושב שיושבים בישיבת ממשלה או מטכ"ל (יש בכלל הבדל?) ואומרים "טוב, הוא חננה, בו לא נשחרר אותו". אבל אין לי ספק שההבנה העמוקה של העוסקים בדבר כי מדובר בחננה מקלה עליהם לקבל החלטות שאינן מביאות להחזרתו. אולי אני לא צודק, אבל לפחות אני לא לבד.
הרעיון בהשערת החננה הוא פחות לבסס את עמדתי ויותר לבצע ניסוי מחשבה. השאלה האמיתית היא מדוע גלעד שליט לעולם לא יוחזר. הטענה הרישמית שהמחיר גבוה מידי נראית תמוהה עקב המחיר שממשלת ישראל מוכנה לשלם עבור גוויות וסוחרי סמים בעלי דרגות. יש שיומרו שישראל החליטה לשים סוף לסיפור וזה נעשה על גבו של גלעד שליט, אבל גם טענה זו לא מצליחה להבהיר את התמונה.
ניסוי המחשבה בה לבחון את ההסבר הרישמי מול אופציות אחרות שיכולות לתת הסבר לתמונה הכללית. ההסבר שלי ושל מרב מיכאלי הוא רק אחד מרבים. למזלי עידן לנדאו עשה עבודה מרשימה בנושא אותה תוכלו לקרא כאן. בכך נמנע ממני הצורך לנתח עובדות ולהעלות השערות, מבלי לפגוע בזכותכם לרדת לשורש העיניין.
רשומות
יקירי, לפני הכל מזל טוב! אתה אבא. איחולים גם לאמא. תדעו שאתם נותנים תקווה למי שכמוני מאמין שאי אפשר להיות גם כאן וגם שם. זאת רק תגובה בבלוג, את השאר אח"כ. אני עברתי מקיצונויות אחת לאחרת, כרגע באנגליה, עוזר לחברת טלמרקטינג להיות יותר יעילה בזמן שהאנרכיסטים מפגינים פה נגד הג'י 20. לא נעים.
השבמחקבהקשר להשערת החננה - למרות שהיא קוסמת אינטלקטואלית וגם די מצחיקה, אני נוטה לחלוק עליה, לפחות חלקית.
גלעד, כמו רון ערד, ממלא תפקיד חשוב. הוא אייקון, גיבור תרבות. אנחנו צריכים אותו חטוף. (לא שבוי) ובטח שלא משוחרר. אנחנו צריכים אותו על שלטים, בכותרות, בסרטים צבעוניים על מראות של מכוניות. יש לו לוגו, יש לו צבע, יש לו שיר. היטיב לבטא זאת אביב גפן באחד השירים העלובים שנכתבו אי פעם - "אתה הרי הילד של כולנו". גלעד הוא כמו נשק להשמדה המונית. הוא גורם מאחד, הוא הסחת דעת, הוא תזכורת. כמו נעל ישנה מלקשקש בכלב. רק לפני כמה ימים הזמינה אותי חברה ל"תפילה המונית לשלום גלעד - יום חמישי הקרוב ה 26 למרץ 2009, ראש חודש ניסן, תפילה המונית שחיבר הרב ישראל לאו..." היא לא איזו מתחזקת, ממש סטלנית מהשורה. מדהים לראות עד כמה רב התומכים בשחרורו של גלעד הם חבורה של מצקצקים. איך אפילו הם, בחזית הקמפיין, מתחבטים בשאלת הדם על הידיים - כאילו יש לחבורת הלא יוצלחים ברשימה של החמאס עם כל היידים ביחד איזשהו סיכוי להתקרב לכמות הליטרים שיש לטייס אחד על האגודל. אני מסכים שהיותו חננה תורמת לתחושת ההזדהות שלנו ולכן מקטינה את סיכוייו לחזור. הוא באמת הילד \ האח של כולנו. לא איזה מורעל מקורס טייס, בסך הכל עמד באיזו עמדת שמירה בשטחים עם משקפיים ובלי הרבה מוטיבציה. מה הם רוצים ממנו הרשעים? מה הם רוצים מאיתנו?
תעיר כל אחד מהקיבוץ שלי באמצע הלילה והוא ידקלם לך את רשימת הנופלים. כולל הסיפור המדוייק על המשקפיים שניצנצו מחלון המסגריה בזמן שהצלף הירדני כיוון את הנשק. אנשים שמתו שלושים שנה לפני שנולדנו. צרבו לנו אותם בתודעה בזמן שעמדנו בח' והדלקנו משואות וכתובות אש. את אותה צריבת תודעה אנחנו מקבלים היום בטכניקות מתקדמות יותר של עולם הפרסום והמיתוג. זה לדעתי הסיפור של גלעד.
וזו הסיבה שהוא לא יחזור. אם הוא היה מת עוד היה לו סיכוי, על הפטיש של סחר בגופות כבר כתבו מספיק. תמיד הדהימה אותי המשמעות הטקטית של זה, הרי לחטוף חייל חי זה הרבה יותר מסובך. כמה זמן יקח לרשעים האלה להבין שזה בזבוז זמן? אני מסכים איתך בעצב שלגלעד אין הרבה סיכוי לחזור, לפחות עד שהמצקצקים יאבדו עניין.
לצערי אני נאלץ להסכים עם מה שאתה אומר. תןפעת גלעד היא מורכבת, מרתקת ובעלת פנים רבות. באמת חבל שזה בא על חשבון ילד חננה. אולי בגלל זה כל המצקצקים אוהבים אותו. הם הרי גם חננות.
השבמחקלצערם של גלעד שליט, משפחתו וחבריו הוא לא יחזור עד שהתופעה תפתר. זה יקרא קצת אחרי שהבעיה האירנית תפתר. כלומר לעולם לא. הרי צריך גורם מאחד, מלכד ומפחיד כדי שאף אחד לא ישאל שאלות.
בנימה יותר אישית - תבוא לראות את הפלא הקטן כשאתה חוזר. תראה איך אפשר להיות גם כאן וגם שם וכל זאת בלי שזוגתי תישן.