יום ראשון, 29 במרץ 2009

משרד הבריאות קובע

אני מאמין שצריך לעזור לילד ברגעים קשים ולהיות שם בשבילו. הלידה היא ללא ספק רגע כזה ואם אני יכול להקל במשהו אני אשמח לעשות זאת. משרד הבריאות קובע כי כל ילוד במדינת ישראל צריך לקבל שתי זריקות מספר שעות לאחר הלידה. מכיוון שזריקה לא נחשבת בעיני לחוויה חיובית החלטתי לבדוק האם ניתן לדחות ואף לוותר על הזריקות.

הזריקה הראשונה היא חיסון נגד צהבת B. לא חשוב כל כך מהי המחלה ומה האפקטיביות של החיסון. חשוב לזכור שדרכי ההדבקות הן בלידה מהאם, יחסי מין לא מוגנים ושיתוף במחטים. מכיוון שלאם אין צהבת ובננו אינו מתכןן לזיין ולהזריק שנים בשנתו הראשונה נשאלת השאלה מדוע חשוב לתת את החיסון בגיל כה מוגדם. אז מסתבר שלא באמת חשוב. אירגוני בריאות בעולם ממליצים על גיל של מספר חודשים.

בארץ גילו שאנשים לא כל כך מקפידים לחזור לטיפת חלב לקבל את החיסון בזמן אז החליטו לתת אותו מייד אחרי הלידה. אחרי חשיבה מעמיקה הגעתי למסקנה שבמידה שהחיסון חשוב אין סיכוי שאני אשכח לקחת את הילד לקבל אותו. בניגוד למשרד הבריאות אני קובע כי אני אדם בוגר ואחראי, בעל לוח שנה ויכולת שינוע. עכשיו מעניין האם הילד בכלל צריך את החיסון. עוד אין לי מושג.

הזריקה השניה היא ויטמין K. כשביקשתי להמנע ממנה חתמתי על טופס ויתור. הטופס מסביר את עליונות זריקת ויטמין K על מתן בפה ועל חשיבותו באופן כללי. מעניין לציין שבאיחוד האירופי נהוג לתת את הויטמין בטיפות בפה. מעניין עוד לציין שעל האריזה של הויטמין K אותו מזריקים בארץ כתוב שהוא נועד למתן בפה ובהזרקה לשריר. המינון דרך אגב תואם לזה של מתן בפה ובזריקה נותנים רק חצי מנה.

אז למה כל כך חשוב להזריק ולא לתת בטיפות? בטופס של משרד יש הסבר שבדיקה קלה מעלה כי איננו מדויק וכי גוף מכובד כמו משרד הבריאות של האיחוד האירופי לא התרשם מטענות אלו. אז מה כן יכולה להיות הסיבה? ייתכן כי העובדה שבמתן בפה יש לתת מנה אחרי הלידה, מנה אחרי שבוע ומנה אחרי ארבעה שבועות קשורה לנושא? האם שוב פעם חושש משרד הבריאות מזיכרוני הקלוש?

אז מה עוד משרד הבריאות קובע? מעניין שבתינוקיה יש כל מיני שלטים עם דברים שמשרד הבריאות קובע, יחד עם אירגון הרופאים העולמי וארגון רופאי הילדים העולמי. הצוות במקום מתעלם מהשילוט והוראותיו. הוא מאכיל לפי שעון ולא לפי רעב, הוא מחלק מוצצים ותמ"ל. למי מיועד השילוט? לי, האזרח המבולבל? לנותני השירות במקום? ולמה הם לא קוראים אותם אף פעם? למי אני אמור להאמין? האם משרד הבריאות קובע דבר והיפוכו רק על מנת להקשות עלי?

אני חושב מה הייתי עושה אם הייתי עם זוגתי בליס. מקום המתהדר באחוז ניתוחים קיסרים פי ארבע ממה שארגון הבריאות העולמי קבע כנורמלי. הסטנדרט אני דימיוני וישנם מרכזים בארץ שעומדים בו, אבל ליס הוא לא אחד מהם. הייתי עומד מבולבל ומתווכח? הייתי לוקח את הסיכון שאולי אני אחד מ-25% מהמקרים שבהם הם צודקים. שלוש מכל ארבע ניתוחים קיסריים בליס נעשה ללא צורך. במי הייתי יכול לבטוח ברגע האמת? בגלל שאני חכם בחרתי ללכת למקום שעומד בסטנדרט. ככה אני קובע.

3 תגובות:

  1. בעידן של מידע כה רב, גם בעלי הגושפנקא על המידע כבר לא יודעים יותר מדי, בעצם. לא בטוח שבעבר ידעו יותר, אבל גם למִידה של ביטחון בדרך קבועה מראש יש ערך משלה, ולו פסיכולוגי.

    בסופו של דבר, מי שמגדל את התינוק אלו ההורים שלו. אחריות גדולה ולא פשוטה, ואין אמת אחת שאפשר להישען עליה, ולשאוב ממנה ביטחון ונחמה.

    אני מאוד גאה בכם, שאתם מתווים לעצמכם ולו דרך על פי אמונתכם, כאשר מה שמוביל בהחלטות הוא טובתו, ודאגה כנה ואמיתית לנחיתה הכי רכה שאפשר לעולם הזה.

    שלכם באהבה,
    אמא של טל, שכבר חולה כמעט שלושה שבועות ובגלל זה לא מבקרת :-(

    השבמחק
  2. תודה. אנחנו מאוד משתדלים לבחון כל דבר מנקודת המבט של הילד.

    דילגתי על הקטע בו בעלי הגושפנקה סירבו לתת לי את הויטמין K בטענה שהוא לא מתאים למתן בפה ואת חצי השעה של המאבקים עד שהצלחתי לצצ לו אותו. רק אחרי שקראו את העלון לצרכן של התרופה הסכימו לדבר איתי בכלל.

    השבמחק
  3. אמא של טל, החלמה מהירה!

    השבמחק