השפה העברית מחייבת אותנו לתת לכל פעולה לשונית צבע מגדרי. דבר זה משותף להרבה שפות. כשלמדתי צרפתית ניסיתי להבין למה חפצים מסוימים הם זכר בעברית ונקבה בצרפתית או להפך. זה גם גרם לי להתהות מדוע אוטובוס הוא זכר ולא נקבה. הצצתי לאוטובוס מלמטה ולא ראיתי שום איבר פאלי מזדקר מתוכו.
כאשר אנו מנסים להתנגד לנטייה הטבעית של השפה ולפנות באופן שווה אל שני המינים, עומדות מולנו ארבע אפשרויות: (ובכלל, מתי האפשרות נהפכה לנקבה? והאם היא עדיין בתולה?)
א. לפנות בזכר, הרי הפניה בזכר היא לצרכי נוחות בלבד ומיועדת לשני המינים
ב. לפנות ברבים ובכך לטשטש מעט את הזהות המינית
ג. להשתמש בלוכסן
ד. בחוגים מסויימים משתמשים בנקבה כגוף סתמי, הרי הפניה בנקבה היא לצרכי נוחות בלבד ומיועדת לשני המינים
בהתחלה בחרתי באפשרות ב - פניה ברבים. אופציה זו נתפסת בעיני כאלגנטית ביותר. השימוש בלוכסן נתפס בעיני כמגושם. זוהי פרברסיה לשונית אשר מתאפשרת בלשון הכתובה בלבד ואינה ניתנת להגיה. בעקבות שינויים שהכנסתי בעיצוב הבלוג רציתי שהפנייה תהייה יותר אישית. הפנייה ברבים אינה אישית וגם אינה סבירה במקרה זה. לא ייתכן ששני אנשים יכניסו ביחד כתובות אימייל לתיבה. הבחירה בלוכסן נעשתה ללא הקדשת תשומת לב, כצורת פנייה פורמלית כתובה מקובלת לשני המינים.
לאחר שזוגתי האירה לי את הנושא, נזכרתי במשפט המופיע בתחתית טפסים רשמיים ופרסומות: "הפניה בזכר היא לצרכי נוחות בלבד ומיועדת לשני המינים". נשמע תמים והגיוני: מסכימים שגוף זכר יכול לשמש גם כגוף סתמי וחוסכים את כל הלוכסנים המעיקים והבלתי ניתנים להקראה. ישר נשאלת השאלה: האם הפניה בזכר היא לצרכי נוחות בלבד ומיועדת לשני המינים? אולי מסתתר כאן משהו אחר?
יצא לי להפגש בנשים (מיעוטן היו גברים, אבל אני משתמש בנקבה כגוף סתמי. הפניה בנקבה היא לצרכי נוחות בלבד ומיועדת לשני המינים) שבחרו להשתמש בנקבה כגוף סתמי, הרי הפניה בנקבה היא לצרכי נוחות בלבד ומיועדת לשני המינים. בפעם הראשונה ששמעתי מרצה אומרת "הבנתן את הדוגמא", או משהו דומה, נשארתי מעט מבולבל. נכון שרוב התלמידות היו נשים, אבל בכל זאת. עם הזמן התרגלתי. סך הכל זו זכותן לדבר בלשון הטבעית להן והיא לשון הנקבה. עם זה עוד קל לי לחיות. אבל מה קורה שפונים אלי באופן אישי בלשון נקבה? לפעמים הקול נשמע קצת נשי בטלפון, או איזו פניה שנעשתה בהיסך הדעת. האמת? אותי זה מעליב.
מעניין לשים לב שכאשר מוכרים מוצר נשי מובהק כמו אבקת כביסה או חומר ניקוי למדיח, הפניה היא בלשון נקבה. מעולם לא ראיתי את הכיתוב הקטן "הפניה בנקבה היא לצרכי נוחות בלבד ומיועדת לשני המינים". האם אין גברים שקונים חומרי ניקוי?נכון שבימי רווקותי העליזים לא השתמשתי כמעט בחומרי ניקוי, אבל עדיין קניתי איזה סבון ידיים מפעם לפעם. יכול להיות שבגלל שלא פנו אלי בלשון זכר מעולם לא קניתי את המוצרים האלו? אולי הבנתי באופן מיידי שהפרסומת הזאתי היא למשהו שבאופן ברור איני קהל היעד שלו ואין לו בו כל צורך? ואולי סתם התעצלתי לנקות את הדירה?
לאט לאט מחלחלת בי המחשבה שאולי האמירה כי "הפניה בזכר היא לצרכי נוחות בלבד ומיועדת לשני המינים" אינה כל כך תמימה. אולי אחרי אלפי ורבבות שנות פטריארכיה הערת שוליים קטנה לא מספיקה בשביל שאישה תרגיש שווה? אולי הסרבול הלשוני של השימוש בלוכסן שווה את התחושה שהפניה באמת מיועדת לשני המינים? אולי הערת השוליים האומללה הזאת היא סתם עלה תאנה?
רשומות
ומה נעשה עם זה שהדרך לתאר פנייה לנשים עוברת דרך הכינוי המשפיל "נקבה"? ועם כך שהתרבות העברית לא מצאה לנכון עד היום לחפש דרך פחות מעליבה לתאר מחצית מהאוכלוסייה? יש למישהו עצה?
השבמחקרוני היקרה וערן כמובן (בכל זאת בעל הבלוג). עצת מחץ אין לי, למען הגילוי הנאות אינני מהחולמים על תיקון ועסוק בניצחונות היום יום אני. שאלותי תמיד צבועות בגוון של פרקטיות. אני אעלה שאלות כגון כמה זה מפריע? האם מספיק בכדי להביא אותך/כם לידי אקטיביזם? מבוטחני שיש דרך פעולה שאז המאבק הצודק יהפך גם למשהו ראוי וכזה שמכבד את הנאבק על אמונתו אל מול התופעה המכוערת. אם נפשט את העניין נתקל בשאלה פשוטה של עלות/תועלת, שאלה נוספת שתעלה בגידור גבולות המאבק היא האם את סביבתנך המידית את שואפת לשנות או שאת מכוונת לשינוי חברתי רחב מדלת אמותיך ובמקרה הטוב דלת חברייך. כמו כן ניתן לסמן אופק ומטרות המשך כגון איסור השתנה בעמידה שפוגע בשיוויון וכן מלכלך את האסלה. יש הרבה עוולות שראוי לשנות ואילו חיינו מוגבלים. אין הדברים הללו אמורים לרפות את ידינו אך הם יכולים לשמש כמדד בורר לחשיבות מטרות. ולהמחשה, הרי אף לא חצוף אחד בסביבתנו הקרובה יעיז לכנות אותך נקבה ומאיפה שאני עומד זוהי הגשמה דיי טובה של המטרה, היה ותחליטי לחרוג מגבולות קרובים אלו מבטיח אני להצטרף למאבק
השבמחקהח"מ נקט בלשון אישה לצרכי נוחות בלבד ובלשון רבים בכדי שתובהר נכונותו להירתם לכל מאבק ולא רק למאבק של רוני אם יהיה
האמת שלא הצלחתי להבין מה אתה מנסה להגיד. אניה הבעתי עמדה על מנת שאנשים יקראו אותה ובכך מטרתי הושגה. גם נהנתי מהדרך כך שהעלות-תועלת מצוינת. האם הבעת דעה לשם הבעת דעה היא פעילות שאינה מוצדקת? האם יש צורך להבין אותה דרך העלות-תועלת של הפרט או הכלל?
השבמחקישנם כל מיני סוגי עדשות בהן ניתן לבחון הבעות דעה. אחת מהן היא דרך עלות תועלת וגם זו (העלות/תועלת) תתחלק לכמה קטגוריות משל עצמה. גזירה שווה וקשר ישיר אנו נגזור ונקשר על המטרות בסופה של הבעת הדעה, מצומצמות או נרחבות, בהתאם לנסיבות המביע.
השבמחקבאשר לצדקת הפעולה המסתכמת בהבעת דעה והנאה "מהדרך". וודאי שזוהי פעולה מוצדקת ולשם כך נוצרו הבלוגים דוגמת זה ששוטטתי בו קצרות, אך לדידי ובחינה של ההיסטוריה תראה שכך היא דרך העולם, הבעות דעה אמורות, היו, ויהיו אחד הכוח המניעים של שינויים חברתיים. לכן ובהנחה שאנו מתכוונים לדעתנו אך טבעי שנרצה מטרה כמה שיותר רחבה לדעתנו המובעת וכן שינוי לאורה של אותה דעה או לכל הפחות גירוי חשיבה של הזולת. פחות מזה משול לעץ נופל שאינו עושה רעש.
אין ספק שדעה זו שפירסמת הביאה לגירוי הדעת למרות צורמניות הדיאלוג ההמשכי.
ישר כוח, העם ואני בתוכו, זקוקים למעט אבחנות מעניינות על המציאות.