אני לתומי תמיד האמנתי שאין בכך כלום. כמו קולומבוס ידעתי שאם אמשיך קדימה המקסימום שיקרה זה שאני אחזור לאותו מקום רק מזווית חדשה, מלא בסיפורים ותובנות. פעם אחר פעם התחתי את הראש בקיר רק בשביל לגלות שאין באמת קיר ומאחורי המחסום הדמיוני יש אנשים מופלאים ורעיונות מרתקים. לפעמים גם חטפתי מכה בראש, אבל אף פעם לא הגעתי לקצה.
לא מזמן הייתי עם חבר בפסטיבל. בשלב מסוים הוא הזהיר אותי שאם אמשיך ככה אז אגיע לקצה. "מה יש בקצה?" שאלתי בעניין רב וציפיתי להנחיות כיצד למצוא אותו. כהרגלי התאכזבתי ולא מצאתי כלום מלבד אנשים נחמדים, אלכוהול קפוא וקצת עניין.
לאחרונה הצטרפתי למספר סיורים בשטחים הכבושים. חזרתי אל נופי הילדות הצבאית שלי פעם נוספת כדי לראות, כדי להבין. "מה היה חשוב כל כך לכבוש שמה שהיו מוכנים להקריב אותנו בכזאת קלות?" שאלתי את עצמי שוב ושוב בסיורים בנופי ה"ילדות". מאוד שמחתי לגלות שיש סיור לחברון, עוד אחד מנופי הילדות.
אתמול הגעתי לקצה. לא נסעתי. הזיכרונות קשים מידי. הפחד חזק מידי. הפחד לביטחוני האישי ולמשפחתי מצד אחד והפחד להיפגש עם הגועל האולטימטיבי מצד שני. אני עוד לא מוכן לביקור בחברון. זה לוקח אותי לקצה.
רשומות
אוהב אותך מלא, גם אם אתה סמולני.
השבמחקולגבי לעשות קצוות, להזכירך אני הייתי חזק בעניין ותראה מה נותר לי מקו השיער.
שבת שלום לך ולמשפוחה
למי שכן רוצה:
השבמחקilan@shovrimahtrika.org.il
tours2hebron@gmail.com
יכול להיות שהקצה נמצא שם כדי שנשאף אליו, ולא באמת נגיע. החתירה שלך אל הקצה היא שהופכת אותך לאדם מיוחד ומעניין (וגם לא תמיד קל).
השבמחקחברון היא דוגמה טובה לקצה שעדיף להישמר ממנו, אפילו לא להתקרב. ואם להמשיך במטאפורה של צבי - סוג של קצה מפוצל.
על המתנחלים לנהוג כפי שנוהג השמאל- בבית מקדשו של האחרון (שייח מוניס, למי ששכח) לא נותר ערבי אחד
השבמחקערן, לא ראיינו אותך לכתבה בעיתון השבדי? יכולת לתרום רבות מ"נסיונך" הצבאי.הופתעתי לגלות שלא סופקו תימוכין לידיעה מנציגינו בשמאל הערפאתי .מדוע אתם שותקים? הרי עלילות דם על חיילי צה"ל כמוהם כאוויר לנשימה לשמאל הנגיפי.
השבמחקאיך עליתה עליי. אתה כזה חכם.
השבמחקטוב נו, מה עם איזה פוסט?
השבמחקצביץ
נו... פוסט?
השבמחקצבי