זוגתי החמיאה לי על כך שבניסוח הבקשה "הכנס/י כתובת אימייל לקבלת עידכונים:" השתמשתי בלוכסן על מנת לפנות גם לנשים. לא כל-כך הבנתי בהתחלה על מה היא מדברת. השימוש בלוכסן לצורך זה תמיד נראה לי צורם, מבלבל ומכביד. מכיוון שזוגתי היא אשה חכמה שלמדתי ממנה כבר דבר או שניים, החלטתי להקדיש לכך מעט מחשבה.
השפה העברית מחייבת אותנו לתת לכל פעולה לשונית צבע מגדרי. דבר זה משותף להרבה שפות. כשלמדתי צרפתית ניסיתי להבין למה חפצים מסוימים הם זכר בעברית ונקבה בצרפתית או להפך. זה גם גרם לי להתהות מדוע אוטובוס הוא זכר ולא נקבה. הצצתי לאוטובוס מלמטה ולא ראיתי שום איבר פאלי מזדקר מתוכו.
כאשר אנו מנסים להתנגד לנטייה הטבעית של השפה ולפנות באופן שווה אל שני המינים, עומדות מולנו ארבע אפשרויות: (ובכלל, מתי האפשרות נהפכה לנקבה? והאם היא עדיין בתולה?)
א. לפנות בזכר, הרי הפניה בזכר היא לצרכי נוחות בלבד ומיועדת לשני המינים
ב. לפנות ברבים ובכך לטשטש מעט את הזהות המינית
ג. להשתמש בלוכסן
ד. בחוגים מסויימים משתמשים בנקבה כגוף סתמי, הרי הפניה בנקבה היא לצרכי נוחות בלבד ומיועדת לשני המינים
בהתחלה בחרתי באפשרות ב - פניה ברבים. אופציה זו נתפסת בעיני כאלגנטית ביותר. השימוש בלוכסן נתפס בעיני כמגושם. זוהי פרברסיה לשונית אשר מתאפשרת בלשון הכתובה בלבד ואינה ניתנת להגיה. בעקבות שינויים שהכנסתי בעיצוב הבלוג רציתי שהפנייה תהייה יותר אישית. הפנייה ברבים אינה אישית וגם אינה סבירה במקרה זה. לא ייתכן ששני אנשים יכניסו ביחד כתובות אימייל לתיבה. הבחירה בלוכסן נעשתה ללא הקדשת תשומת לב, כצורת פנייה פורמלית כתובה מקובלת לשני המינים.
לאחר שזוגתי האירה לי את הנושא, נזכרתי במשפט המופיע בתחתית טפסים רשמיים ופרסומות: "הפניה בזכר היא לצרכי נוחות בלבד ומיועדת לשני המינים". נשמע תמים והגיוני: מסכימים שגוף זכר יכול לשמש גם כגוף סתמי וחוסכים את כל הלוכסנים המעיקים והבלתי ניתנים להקראה. ישר נשאלת השאלה: האם הפניה בזכר היא לצרכי נוחות בלבד ומיועדת לשני המינים? אולי מסתתר כאן משהו אחר?
יצא לי להפגש בנשים (מיעוטן היו גברים, אבל אני משתמש בנקבה כגוף סתמי. הפניה בנקבה היא לצרכי נוחות בלבד ומיועדת לשני המינים) שבחרו להשתמש בנקבה כגוף סתמי, הרי הפניה בנקבה היא לצרכי נוחות בלבד ומיועדת לשני המינים. בפעם הראשונה ששמעתי מרצה אומרת "הבנתן את הדוגמא", או משהו דומה, נשארתי מעט מבולבל. נכון שרוב התלמידות היו נשים, אבל בכל זאת. עם הזמן התרגלתי. סך הכל זו זכותן לדבר בלשון הטבעית להן והיא לשון הנקבה. עם זה עוד קל לי לחיות. אבל מה קורה שפונים אלי באופן אישי בלשון נקבה? לפעמים הקול נשמע קצת נשי בטלפון, או איזו פניה שנעשתה בהיסך הדעת. האמת? אותי זה מעליב.
מעניין לשים לב שכאשר מוכרים מוצר נשי מובהק כמו אבקת כביסה או חומר ניקוי למדיח, הפניה היא בלשון נקבה. מעולם לא ראיתי את הכיתוב הקטן "הפניה בנקבה היא לצרכי נוחות בלבד ומיועדת לשני המינים". האם אין גברים שקונים חומרי ניקוי?נכון שבימי רווקותי העליזים לא השתמשתי כמעט בחומרי ניקוי, אבל עדיין קניתי איזה סבון ידיים מפעם לפעם. יכול להיות שבגלל שלא פנו אלי בלשון זכר מעולם לא קניתי את המוצרים האלו? אולי הבנתי באופן מיידי שהפרסומת הזאתי היא למשהו שבאופן ברור איני קהל היעד שלו ואין לו בו כל צורך? ואולי סתם התעצלתי לנקות את הדירה?
לאט לאט מחלחלת בי המחשבה שאולי האמירה כי "הפניה בזכר היא לצרכי נוחות בלבד ומיועדת לשני המינים" אינה כל כך תמימה. אולי אחרי אלפי ורבבות שנות פטריארכיה הערת שוליים קטנה לא מספיקה בשביל שאישה תרגיש שווה? אולי הסרבול הלשוני של השימוש בלוכסן שווה את התחושה שהפניה באמת מיועדת לשני המינים? אולי הערת השוליים האומללה הזאת היא סתם עלה תאנה?
רשומות
